מפגש עם משמרות הבטיחות של הנגלו

ב-10 בספטמבר, לאחר טקס הזיכרון שנערך בבוקר באנדרטת המלחמה של הנגלו, חברי הקבוצה סיירו בעיר ופגשו בשני משגיחי תנועה צעירים (משמרות בטיחות) ובשוטר שליווה אותם. אבי, אורי כהן, עומד מימין; פלדמן משמאל; ומשה נוטמן כורע מלפנים.

משגיחי תנועה צעירים אלו נקראו באופן מסורתי בהולנדית "קלארוברס" (Klaarovers), שם שנולד מתוך אופן פעולתם: משגיח אחד היה קורא "?Klaar" (מוכנים?), והשני היה משיב "!Over" (עברו!) לפני שאיפשרו להולכי הרגל לרדת לכביש. הם לבשו מעילים לבנים ארוכים וייחודיים והחזיקו תמרורי עצור עגולים שזכו לכינוי "Spiegelei" (ביצת עין) בשל המראה שלהם. האזור המשובץ בעל הניגודיות הגבוהה על הכביש היה המרחב המיועד שבו עצרו את התנועה. עד סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, ריבועי השחמט הללו הוצאו בהדרגה משימוש ברחבי הולנד ונצבעו מחדש כפסי הזברה המוכרים לנו כיום.

על בסיס מודל בטיחות שפותח בארצות הברית, הנגלו השיקה את פרויקט משמרות הבטיחות הזה בשלהי 1955 – כשנה בלבד לפני צילום תמונה זו. שוטרים הוקצו כדי להדריך את הילדים ולהבטיח שהנהגים מצייתים לתמרוריהם. בישראל, יוזמה ארצית דומה – "משמרות זהב" – הופעלה כבר ב-1952, כהרחבה של פרויקט "משטרת התנועה של הילדים" המצליח בתל אביב שהחל זמן קצר לאחר קום המדינה ב-1948. לכן, המראה של ילדים המכוונים את התנועה היה מוכר למדי לספורטאים הישראלים, למרות ההבדלים בלבוש ובציוד.

באותה תקופה פעלו שני בתי ספר ממש בסמוך לאנדרטת המלחמה הזמנית: בית הספר התעשייתי לבנות, הצמוד לקלוסטרהוף, ובית ספר יסודי באותו רובע ברחוב ת'ימסבורג. זה יהיה מדהים אם ניתן יהיה לזהות כיום מי מהילדים המופיעים בתמונה זו!