חוצים את הים התיכון

משלחת רחובות עלתה על האונייה האיטלקית SS Pace Genova בנמל חיפה ב-1 בספטמבר 1956. כיומיים לאחר מכן, ב-3 בספטמבר, עברה האונייה במצר מסינה.

ב-5 בספטמבר, ממש לפני הכניסה לנמל מרסיי, עברה האונייה על פני טירת איף (Château d'If), השוכנת על אי קטן במבואות הנמל.

המצודה זכתה לתהילת עולם לאחר שהסופר אלכסנדר דימא בחר בה כתפאורה לרומן שלו מ-1844, הרוזן ממונטה כריסטו. בעלילת הספר, גיבור העלילה אדמון דאנטס, מלח פשוט שבהמשך עוטה את דמותו של הרוזן, ונזיר בשם האב פאריה, מוחזקים ככלואים במבצר שעל האי. כעבור 14 שנה מצליח דאנטס להשתחרר במנוסה נועזת, והופך לאדם היחיד שהצליח להימלט מהמקום ולהישאר בחיים.

באלבום התמונות שלו כתב אבי: "מצודת מונטה כריסטו בכניסה לנמל מרסיי". מעניין לציין שבמהלך הפלגתה צפונה לאורך חופי איטליה, ייתכן שהפצ'ה עברה גם בסמוך לאי מונטכריסטו המקורי בארכיפלג הטסקני, האי שבו, לפי העלילה, מוצא דאנטס את האוצר החבוי.

המפה למטה מציגה את המסלול המשוער של הפאצ'ה ג'נובה, לצד נקודות הציון המרכזיות לאורכו.

האונייה פאצ'ה ג'נובה (SS Pace Genova, כש-SS מסמן Steamship — אוניית קיטור) נבנתה בשנת 1921 ונקראה במקור SS Cuba. בשנת 1947 היא נרכשה על ידי חברת הספנות האיטלקית Ignazio Messina & C. ושמה שונה ל-SS Pace. פירוש המילה האיטלקית Pace (הנהגית "פַּאצֶ'ה") הוא "שלום".

האונייה פעלה בקו סדיר בין ג'נובה, מרסיי וחיפה, ובאמצע שנות ה-50 שימשה למטרה כפולה: בכיוון מערב לאירופה נשאה סוחרים ונוסעים, ובדרכה חזרה מזרחה לישראל השיטה עולים חדשים. רבים מהעולים הללו הגיעו מצפון אפריקה וממזרח אירופה, ועברו במחנה המעבר גראנד ארנאס (Grand Arénas) ליד מרסיי כתחנה אחרונה לפני העלייה לפאצ'ה בדרכם לישראל.

האונייה SS Pace הופיעה לא פעם ביומני החדשות בישראל של אמצע שנות ה-50. מכיוון שפעלה באופן סדיר בקו שבין ג'נובה, מרסיי וחיפה, אוסף יומני כרמל-הרצליה (אוסף נתן אקסלרוד) כולל קטע צילום מאוקטובר 1956 הנושא את הכותרת "האונייה פאצ'ה ג'נובה עוגנת בישראל". הקטע מציג את הגעת כלי השיט לנמל חיפה ואת ירידת הנוסעים לרציפים. ניתן לצפות ביומן החדשות בארכיון הישראלי לסרטים כאן.

חלקו הראשון של יומן החדשות (עד השנייה ה-10) מציג את הנשיא יצחק בן-צבי ואשתו רחל ינאית בן-צבי באירוע ציבורי רשמי. מקטע זה לקוח מתוך יומן כרמל מורחב (II-212) מתאריך 6 באוקטובר 1956, שסקר אירועים מהארץ ומהעולם לצד לקט די מוזר של סצנות קרקס והחלקה על הקרח. לצערנו, לא שרדו תמליל או פסקול יומן (קריינות) ליומני חדשות אלה. מעניין לראות כיצד אנשים ראו חדשות לפני עידן הטלוויזיה.

יעקב סנדלר זכר שכל חבר משלחת קיבל הקצבה של 10 דולרים בלבד לנסיעה. באותה תקופה ישראל עוד הייתה בעיצומה של תקופת הצנע, שהגיעה לסיומה רק ב-1959. רכישת דולרים או כל מטבע חוץ אחר נחשבה לעבירה על החוק, אלא אם התקבל אישור מיוחד מהרשויות.

במשלחת היו למעשה שתי קבוצות של שחקנים: הוותיקים והמנוסים, חלקם כבר יצאו לאירופה עם משלחת מכבי רחובות ב-1954, והצעירים יותר, כמו יעקב, שהיו עדיין בתיכון או מעט אחריו.

כשיעקב התעניין ושאל איך הם מתכוונים להסתדר חודש שלם עם 10 דולרים בלבד, הוותיקים הסבירו שבכוונתם לרכוש דולרים נוספים בשוק השחור ברחוב לילינבלום בתל אביב. יעקב פנה לאביו בבקשת עזרה לרכישת דולרים נוספים, אך אביו השיב שאם הממשלה החליטה ש-10 דולרים מספיקים לנסיעה, זה מה שצריך להספיק גם לו. כך הוא עלה לפצ'ה כשרק 10 דולרים בכיסו.

זמן קצר לאחר העלייה לאונייה, הציע הקברניט שדרוג: מכיוון שהיו תאים פנויים רבים, ניתן היה לשדרג את מקומות הלינה של המשלחת מתאים בסיסיים למחלקה טובה יותר. חברי המשלחת דנו בהצעה, העלו אותה להצבעה והחליטו לשדרג. עלות השדרוג הייתה 6 דולרים לאדם, וכך נחתו יעקב וכמה מחבריו הצעירים לקבוצה במרסיי כשבאמתחתם 4 דולרים בלבד לשארית החודש.

בשלהי ספטמבר 1956, מה שהייתה אמורה להיות הפלגת חזרה שגרתית לרוחב הים התיכון על גבי ה-SS Pace, השתבשה בשל המציאות הגיאופוליטית. מאחורי הקלעים השלימו צרפת, בריטניה וישראל הכנות סודיות לקראת מבצע קדש (מלחמת סיני), שעתיד היה לצאת לפועל באופן רשמי ב-29 באוקטובר 1956. כאשר כוחות הברית החלו לחכור ולהחרים אוניות נוסעים אזרחיות במרחב הים התיכון כדי לתגבר כוחות וציוד בקפריסין, בוטלו קווי הספנות האזרחיים באזור. כתוצאה מכך, נאלצה משלחת רחובות לחשב מסלול מחדש ולהבטיח לעצמה טיסה חזרה לארץ. ב-30 בספטמבר 1956 הסתים מסעה של המשלחת באירופה על סיפונו של מטוס דאגלס של חברת סבנה (Sabena), שטס מבריסל שבבלגיה דרך רומא בחזרה לישראל.